פרק 17

היה לנו בשכונה בשנות השישים העליזות קולנוע בלי גג ,קראו לו קולנוע אמפי.
רוב הסרטים הוקרנו בקיץ אבל בחורף גם היו סרטים, אם ירד גשם כולם רצו למסריט שמאד כעס שלא הביאו מטריות.
הקולנוע היה מרוצף באבנים מוזרות ובין החריצים צמחה צמחיה פראית לחלוטין לגובה לא להאמין,
היו שם ספסלים ארוכים מאד (היה רק כסא אחד לרחמים שהיה במזנון ומכר גזוז אדום בטעם תות וגרעינים שחורים),אם מישהו התנדנד בספסל בצד ימין של הקולנוע
הצופה בצד שמאל בקצה השני של אותה שורה היה נופל וכל הגרעינים היו מתפזרים לתוך היער שגדל שם.
הלכתי עם אחותי לראות את טרזן מכסח לכל מיני פושטקים ת'צורה ,וכל הקהל היה צורח בטירוף לטרזן שיברח תיכף ומיד
כי יש אריה ענקי עם חצ'קונים שרוצה לטרוף את הבלורית של טרזן (שלקח לו מלא זמן לעשות אבועגלה, מלא זמן),
טרזן היה מביט בשלווה אלינו, קורץ,ואז היה מציץ למתילדה שישבה בשורה אחרונה מתחת לשמלה, ורק אחרי זה הוא זינק על האריה ופירק לו ת'שינים התותבות.
ותמיד אחרי כל קרב של טרזן רחמים היה צועק : תפסיקו לצעוק אני לא יכול להרדם,אני מסתובב מפה ומהנה (מפה ומהנה זה מהנה ומפה).
ואז טרזן הלך לנוח עם צ'יטה ופתאוווווווווום.....  יופייייי  יופיייייייי יופיייייייייייייייייייייייי
כל הקהל טס בריצה באמצע הסרט ליציאה ,אפילו טרזן וצ'יטה ניסו גם לבוא אבל המסך עצר אותם ,אז הם חיכו עד שנחזור.
אני אספר לכם מה זה יופייייייייייי, זה איש שאין לו שם עם אופנים ועגלה קטנה שעליה יש סיר ענקי מלא שמן,מתחת פירמוס דולק,והאיש היה מטגן לביבות עגולות עם סוכר.
היה תמיד תור ענקי אצל יופייייייייי ,אבל הריחות והטעם מממממממממממממממ.
ואז היינו חוזרים לסרט, טרזן לא הסכים להמשיך לקפוץ בין העצים ולצעוק כמו רוברט פלאנט (הזמר של לד זפלין) עד שניתן לו ביס מהיופייייייייי.
בסוף הסרט הלכנו למניוקה מהר,מניוקה היתה זקנה עם עגלה בלי גלגל אחד והיא מכרה ממתקים,ריגליס שחור,קוקוריקו עם צבעים,סוכריות מחליפות צבעים,
מקל סבא ומסטיק לא ידוע.
כשחזרנו הביתה ,תמיד ניסיתי לקפוץ כמו טרזן מהארון למיטה אבל תמיד פגשתי את הרצפה לשיחה ארוכה,אז החלטתי להיות גיטריסט.
זהו,אחלה תקופה.
(מאד רציתי תמונה של הקולנוע אבל לא מצאתי,אז תדמיינו).

 פרק 18



  

הפרק הזה מוקדש למיקי ,אחרי שכתבתי עליו שיר (בשירים שלי) אני רוצה לספר לכם עליו.

חמי היקר הביא לילדים כדור צמר לבן והילדים רצו הביתה וצעקו בקולי קולות : אבא בבקשה אנחנו רוצים ת'כלב,אנחנו מבטיחים להיות עורכי דין או רופאים שנהיה גדולים.
היה לנו ניסיון מר עם כלבים שברחו לנו,אחד שהיה חולה באפילפסיה ,אחד שלא נבח,ואחד שהיה בטוח שהוא חתול. 
אחרי כמה הבטחות של הילדים ושיחות משפחתיות הוחלט,יש לנו דייר חדש בבית ללא שום חובות רק זכויות.
החלטנו שנקרא לו מיכאל ,אבל קיצרנו למיקי כי הוא לא ענה לנו שצעקנו מיכאל ,רק השכן ענה לנו (קראו לו שמעון ).
תוך 7 דקות כל הבית היה מוצף בגבעות של גושים חומים ,נהרות זורמים ,ציפורים ,נעלים מפורקות וגרביים קרועות,
לבשנו בגדי ים ורצנו אחרי הכדור הזה שחירב ת'בית לחתיכות.
כמובן שהוא אכל אך ורק אוכל מבושל בטמפרטורת החדר,ובלילה היינו מתחננים אליו שיבוא לישון איתנו ,אבל רק הוא קבע מי המאושר.
המאכל האהוב עליו היה עצמות של עוף בתנור,אז כמובן שכל המשפחה אכלה תרנגולות ללא סוף ,עד שקיבלנו מכתב זועם ממועצת הלול להפסיק עם זה.
הבחור גדל והפך לג'יגולו ,אתם יודעים איך?
יום אחד ראיתי שהוא לוקח כמה עצמות בפה ויוצא החוצה ,עקבתי אחריו,אחרי כמה מאות מטרים הוא נכנס לחצר אחת והעביר לכלבה אחת את העצמות.
בתקופת הייחום כל הנקבות הגיעו אלינו הביתה, והבית הפך להיות בית בושת,ובכניסה לחצר 200 כלבים מתוסכלים שלא מבינים מה הסיפור שלו,
היה לו מנהג משונה להשתין על הנקבות ,אני ניסיתי להתנצל שהוא לא התכוון אבל כנראה שזה עבד כי כולן הגיעו אלינו הביתה עם מבט מאוהב בעיניים.
הוא שנא שנגנתי עם דיסטורשיין ,איך שהדלקתי ת'מגבר הוא התחיל ליילל ואיך שנגנתי הייללות התגברו ,הוא נשמע כמו כלב מוכה.
היו כמה מילים שאסור היה להגיד לידו מקלחת,ציפורים,חתול,טיול.
איך שהוא שמע מקלחת הוא נכנס מתחת למיטה ועשה שיניים של רוטויילר ,ואפילו אם רק חשבנו על מקלחת הוא קלט את האווירה.
אף ספר לא הסכים לספר אותו ,עד שמצאתי אחד בתל אביב שאמר שהוא לא פוחד משום כלב,אבל איך שהגענו הוא היה סוגר ת'מספרה אחרינו,
לובש חליפה נגד התקפה אטומית,כפפות נגד חומצה ונגד נשיכות,קסדה ענקית עם משקפיים מפח ,ושלט גדול על הצוואר : אני לא מפחד ממך בכלל.
ציפורים... היינו צועקים כשלא בא לו לאכול ותיכף ומיד הוא אכל הכל.
חתול , זה היה קטע איתו, אם ראינו חתול בגינה היינו צועקים חתול ואז הוא היה מדליק מנועים ומפרפר במקום כמו מכונית מירוץ,וטס החוצה לקרב על חייו,
אבל אף חתול בשכונה לא שם עליו,הוא הגיע כמו טרזן לחתול והחתול עשה תנועה של הנה ציפורים ומיקי היה בורח נעלב הביתה.
אסור היה להשתמש במילה טיול בבית,אפילו אם הוא היה רחוק ובטלוויזיה דיברו על טיול למזרח ,הוא נעמד מולנו ועשה פנים של דוגמן שלא מצליח למצוא עבודה.
הוא ישב בכניסה לסטודיו שלי וכל תלמיד שהגיע לשעור היה חייב ללטף אותו ,אם לא הוא היה מנדנד כל השעור.
היתה לו בצקת בריאות ובשנה האחרונה לחייו הוא השתעל ללא סוף,הווטרינרים אמרו שאין מה לעשות.
הוא חי נהדר 17 שנה ,הבית זז לפי הקצב שלו, כלב מלא אהבה .

מיקי ,אני מקווה שאתה מבלה למעלה ,אני מאד מתגעגע ואוהב אותך עד השמים, תעשה חיים .

  פרק 19

אני לא מת על חריף, אני גם לא מבין למה הוא נמצא בכלל בטבע,מספיק היה לשים פתק קטן ליד נענע ולהגיד שהוא היה יכול להיות חריף.
הלכתי לקבב אמונה לקנות לי בגט עם קבב,כשהקבב צעק מהמנגל :שמישהו יוציא אותי כבר מכאן,
שאל אתי המוכר מה לשים לך בבגט? עניתי חומוס ,סלט ואז ברגע של חולשה אמרתי לו תשים גם 2 פילפלים מטוגנים בפנים,
המוכר שאל אם אני בטוח? אמרתי למה לא ועשיתי פנים של רמבו אחרי שהוא כיסח לכמה מלוכסנים ת'צורה ושיחרר את סימה מהשבי ו...
נו לא חשוב.
המוכר ארז לי את כל הסחורה בשקית ואמר לי בהצלחה ותבוא לבקר,אמרתי טוב ונסעתי הביתה.
בבית הוצאתי את הבגט על השולחן,שמתי את הצ'יפס מצד שמאל,חמוצים שמתי מצד ימין ,את הקולה באמצע,וליתר ביטחון הבאתי גם מטף לכיבוי אש,
היו לי כמה חששות אבל אמרתי יאללה הולכים על זה,
נתתי ביס לבגט והתחלתי ללעוס,הכל היה בסדר גמור ולא קרה כלום,
אבל שמעתי במוח שלי מלא סירנות,אמבולנסים,מכבי אש,כמה שוטרים שקיללו שהפרעתי להם בזמן הקפה,ומשאית להובלה שאין לי מושג למה היא באה,
התחיל לצאת לי קיטור מהאוזניים,הכורסאות בסלון הפכו לנציבי מלח,הסנדלים שלי ברחו לי מהרגלים כשהבינו שהם בסכנה,
האמת גם אני נבהלתי מאד ורצתי לכל הכיוונים,פייייייייייי מזה החריף הזה,אלוהים.
שתיתי כמעט את כל מלאי המים של הנגב,כל שיעול יצאה לי להבת אש מהפה,בלי כוונה נשרפה הכתבה בעיתון על אחת שבלעה עגיל,
פרררררררררררררר.
זהו אני לא נוגע יותר בדבר הזה,המצאה מטופשת ביותר,אפילו פיייייייייי הטבעת שלי ביקשה חופשה עד יעבור זעם.
היתרון היחידי מכל הסיפור זה שכרגע אני לא צריך בכלל מצית להדליק סיגריה.

שלום לכולם.